מזהים את הקריאות העצבניות של הקאקים מעל ירושלים לפני כניסת השבת? את שריקות הסיסים החדות יותר מהרגיל?
אפילו הצוצלות נפרדות בטקס מהשבוע הארוך, תופסות עוד סבב אחד אחרון של עדכונים פנימיים והומות ברגש מיוחד. ואפילו העורבים משתתקים לרגע, מכבדים את המעמד, עוזבים את פחי האשפה ועולים לאנטנות לצפות בשמיים המשחירים והנוצצים של ליל שבת.
רק היונים החרוצות, אלה עם הצווארונים המקושטים בירוק ובסגול, אלה שכבר מהבוקר מסורקות ולבושות לשבת, צופות בנחת בשמש הנעלמת בשמי הערב ומגרגרות בסיפוק.
כל ציפורי תבל – בניצוחו של המאסטרו השַּחֲרוּר – מתחילות פתאום לזמר כאילו באוקטבה אחרת, שיר ליום השבת, בווליום יותר גבוה, בקולם הכי צלול!
אחד מיהלומי הזוהר החידתיים ביותר (מוכר לנו בזכות “שוטי הנבואה” ואברהם טל שהלחין) מתאר את “קול הגלגל” ואת קולות הציפורים השרות ליום השבת.
הנה כמה מהמילים בקיצור ובעיבוד, מתוך הספר “בעוד שהיו הולכים, מבחר אגדות הזוהר והרהורים”:
קוֹל גַּלְגַּל מִתְגַּלְגֵּל מִמַּטָּה לְמַעְלָה,
מֶרְכָּבוֹת סְתוּמוּת הוֹלְכוֹת וּמִתְגַּלְגְּלוֹת.
קוֹל נְעִימוּת עוֹלֶה וְיוֹרֵד, הוֹלֵךְ וּמְשׁוֹטֵט בָּעוֹלָם.
וְסוֹבֵב הַגַּלְגַּל תָּמִיד
וְאֵינוֹ נִרְגָּע,
וּשְׁתֵּי צִפֳּרִים עוֹלוֹת וּמְצַפְצְפוֹת,
אַחַת לְצַד דָּרוֹם וְאַחַת לְצַד צָפוֹן
פּוֹרְחוֹת בָּאֲוִיר,
וְקוֹל צִפְצוּפָן, בְּיַחַד עִם קוֹל הַגַּלְגַּל, מִתְחַבְּרִים כְּאֶחָד.
זֶהוּ מִזְמוֹר הַשִּׁיר
לְיוֹם הַשַּׁבָּת […]
כניסיון קטן משלי להבין מה קורה פה:
אולי “גלגל המים” (גלגל החיים?) המותקן מעל “הבור” (התת-מודע?), הגלגל המסתובב תמיד ועובר ימים טובים ורעים (“עולה ויורד”) ומושך מתוכו מים עבור כל חלקי החיים (“הולך ומשוטט בעולם”) מגיע לפעמים למצוקה, לשעה קשה (“ואינו נרגע”). מה יוכל הוא אז לעשות?
רק להתחבר לציפורים. אלה הפורחות באוויר ומצפצפות (הנשמה העליונה, הרואה הכל, והשמֵחה). החיבור הזה בין העבודה הסיזיפית הקשה של ימי החול (גלגל המים העולה והיורד תמיד) לבין האפשרות להנות במקביל גם מהשמיים הפתוחים והרוחניים, החיבור הזה מייצר את השיר העמוק של השבת.
ירושלים,
6.7.2023
