רַב הַמְּנוּנָא סָבָא לְאַחַר שֶׁטָּבַל בַּנָּהָר לִכְבוֹד
שַׁבָּת הָיָה עוֹלֶה מִן הַמַּיִם וְיוֹשֵׁב רֶגַע אֶחָד עַל גְּדַת הַנָּהָר,
לְהִתְבּוֹדֵד.
וְהָיָה זוֹקֵף עֵינָיו לְמַעְלָה, לְקַשֵּׁר נַפְשׁוֹ, וְאוֹמֵר:
אֲנִי יוֹשֵׁב עַתָּה לִרְאוֹת בְּשִׂמְחַת הַמַּלְאָכִים. הִנֵּה –
אֵלֶּה מַעֲלִים נְשָׁמוֹת לְגַן עֵדֶן
וְאֵלֶּה מְבִיאִים אֶת הַנְּשָׁמָה הַיְּתֵרָה […]
מה שהתחיל לפני עשר שנים כהצצה משתוממת במלים הסתומות והמטהרות של ספר הזוהר, הפך במהרה למסע חקר אישי, לאומי, רוחני, ספרותי, היסטורי, ויותר מהכל – על-זמני.
העל-זמניות של הזוהר היא הדבר שבזכותו אני מצליח לנשום בימים האלה; להיזכר שמעל ארצנו ספוגת הדם, יש שמים רחבים ויפים. כי אני מציץ באגדות הזוהר, ובמקביל מציץ לרגע בשמיים האלה, בפליאה, בהשתוממות, גם בהודיה, ונושם!
גרעינו של ספר הזוהר ניצנץ לעולם מתוך מערה קטנה ביערות הגליל לפני קרוב ל 2000 שנה והתגבש בספרד על ידי רבי משה די-לאון וחבריו במאה ה-13 בערך.
מתוכו בחרתי 43 אגדות שהסעירו את דמיוני. אז תרגמתי אותן מארמית וגם הרהרתי לידן בקול. והנה, ברגעים אלה נפלטים בזה אחר זה מתוך לוע המכונה הגיליונות המרגשים (זו אותה המכונה שהדפיסה בזמנו את מחזורי “ממך אליך”). קול גלגל מתגלגל למטה ולמעלה, ואני מוצף דמעות על כל אהובי המתוקים והמתוקות שכבר לא יתענגו על האוצר הזה, לפחות לא בעולם הנגלה.
כמה חיכיתי לספר הזה. ובינתיים כמה שכול עברנו כולנו, ואנחנו עדיין עוברים, מיום טבח שמחת תורה. כמה אֵבל, חרדות, זעם, וייאוש. כמה תפילות שנענו וכמה תפילות שלא נענו. כמה עצבון יישאר לעד תקוע בגרון. אבל במקביל גם כמה נוצץ – כמו כוכב ראשון – הוא הספר המאיר הזה שבידי! רוחם המתרוננת של חכמי הגליל הקדמונים כאילו מרחפת מעל כל אחד מעמודיו, ולי לא נותר היום אלא לברך: ברוך שהחיינו וברוך דיין האמת; ברוך הטוב והמיטיב וברוך מציב גבול אלמנה; ברוך אוזר ישראל בגבורה, וברוך שעשה לי נס במקום הזה.
שבת באופק. אני קורא שוב ושוב בסיפור על רב המנונא סבא (בתוך ספרי החדש) ומוצא בו נוחם ומזור. איך היה מקשר את נפשו ומסתכל במופע הכפול – מצד אחד נשמות אהובות עוזבות את העולם הזה ומן הצד השני נשמה יתירה, חדשה, נולדת בקרבנו. כל כך מוכר! האם אין אלה שתי הפנים של הכאן והעכשיו שלנו?
הרבה ציפיות יש לי משבת. כל שבוע מחדש. כי זאת רק השבת שאולי תוכל להביא בכנפיה מעט חמלה – חמלה קודם-כל על עצמנו – ונשימה עמוקה, ואפשרות להחזיק את הראש מעל המים.
